“הרכב מכה בכל אופן נסיעה אחר מבחינת יכולות הניהול החברתי”

אני כמעט ולא שולח מכתבים לממשלה. אבל בשבוע שעבר הרגשתי מחויב לכתוב לזוג אנשים בעלי בכירים ומשפיעים שאני מכיר במסדרונות הכוח. למה? מכיוון שבמהלך משבר הבריאות העלוב הזה, יש להם תשובה חלקית לנושא המעסק החברתי בוהה בהם בפרצוף. הבעיה היא שהם לא יודעים את זה. או לפחות הם לא היו לפני שהורדתי להם קו.
פרסומת – הפוסט ממשיך להלן

יום כתיבת המכתבים שלי התחיל כשקיבלתי הזמנה לדבר ברדיו הלאומי על קשיי ההתרחשות החברתית כאשר הנעילה מקלה, וכאשר האוכלוסייה חוזרת על נסיעה למקומות עבודה ובתי ספר, למשל.

COVID-19: מה זה מצביע על נהגים ותעשיית הרכב

אז נתחיל ברכבות, אוטובוסים, מאמנים, אופניים, מדרכות ומטוסים. ובתורו, תחנות רכבת, תחנות אוטובוס, מסופי מדריכים, אזורי אחסון אופניים ונתיבים, אזורי מנוחה להולכי רגל ושדות תעופה. יק! מקומות טמאים. כפי שסיפרתי למארח הרדיו, ושעות אחר כך, ‘החברים’ שלי בווסטמינסטר – על אופני נשיאה כאלה ובמיקומים כאלה, הציבור לא יכול להישאר שני מטרים זה מזה בכל דרך שהיא; אנו צוחקים בעצמנו אם אנו חושבים אחרת. כך גם לגבי עובדי נשיאה ציבורית, שבדרך כלל פנים אל פנים עם נוסעים.
במהלך השידור קבעתי את הקביעה כי המקום הטוב ביותר, הבטוח ביותר והרבה מתאים לאדם להישאר רחוק חברתית בעת נסיעה לבריאות, קניות, עבודה חיונית או מטרות אחרות, נמצא בתוך רכב מוטורי נעול עם חלונות סגורים. המגיש נראה המום. אבל המליץ, “אולי אתה עומד שם למשהו שם.”